פארנורמן הוא ללא ספק הסרט המוזר והכי בחוץ שראיתי עד כה ב-2012, אבל הייחודיות שלו עוזרת להפוך אותו לאחד הסרטים היותר מאתגרים בז’אנר מזה כמה שנים.
זהו סרט האנימציה התלת-מימד השני של סטופ מושן מבית, חברת האנימציה האחראית על קורליין המועמדת לאוסקר 2010 ועם פארנורמן, מראה שזה כוח בחזית האנימציה. במונחים של תיכון, פיקסאר תהיה הקוורטרבק של קבוצת הפוטבול של השושלת ו-LAKIA היא התלמיד הגותי והשקט יותר שהפך להיות נוח לחלוק את היצירתיות שלו כדי שכולם יראו.
ביציאה הזו בראשות הבמאים המשותפים סם פל וכריס באטלר (באטלר מכפיל את עצמו ומטפל גם בתסריט), אנו מתוודעים לנורמן, (קודי סמיט-מקפי) ילד שיש לו קסם מעט לא בריא מזומבים. יש לו כל סוג של אביזרי זומבים שאתה יכול למנות – מנעלי בית זומבים ועד שעון מעורר זומבים – מה שמטריד את הוריו ואחותו הגדולה, קורטני (אנה קנדריק) כמעט כמו הטענות שלו שהוא מדבר עם סבתו המתה.
סקירת פארנורמן נורמן לא ממש מורעב בתשומת לב ובאמת מסוגל לראות ולדבר עם המתים, מתנה מיוחדת שהפכה אותו למנודה לרוב חבריו לכיתה מלבד ניל (טאקר אלבריזי), החביב ילד שמן בעל גישה אופטימית מתמשכת. הוא עליז ללא קשר לנסיבות ולא מפחד לשחק את סאם לפרודו של נורמן.
נורמן לומד שהיכולת שלו נותנת לו את המסלול הפנימי במניעת קללה בת מאות שנים מסכנת את העיירה כולה. אבל כדי לעשות את זה הוא יצטרך לגייס קבוצה בלתי סבירה של בעלי ברית כולל קורטני, ניל, אחיו הג’וק של ניל, מיץ’ (קייסי אפלק), ובריון הכיתה, אלווין (כריסטופר מינץ-פלאס), ולהסתבך עם מכשפות, זומבים ו המון זועם לשים קץ לקללה אחת ולתמיד.
סגנון האנימציה שבאטלר ופל מנצלים אינו דומה לנורמה והשילוב של סטופ-מושן, CGI ותלת מימד מעניק לסרט מראה ייחודי שעובד טוב מאוד כדי להעביר את התנועות הרקיעות של הזומבים. הדמויות האנושיות עשויות בסגנון מוגזם להומור ויזואלי מרבי והעיצובים המהנים שלהן זוכים לצחוק קל, אבל האנימציות האקספרסיביות שלהם מעבירות רגשות היטב.
פארנורמן דבר אחד שאני די בטוח בו הוא שלמרות סגנון האנימציה, פארנורמן הוא לא ממש סרט ילדים. בטח יש כמה קטעים מטורפים וכל נושא הזומבים צריך להיות מתנה מתה (איכס) להורים, אבל יש גם כמה שפה ונושאים אחרים שלא מתאימים לילדים צעירים יותר. זה קצת מפתיע בהתחשב בכך שמגביל מעט את הקהל לכך לבני נוער ומעלה, אבל באטלר ונפל לא מתפשרים על החזון שלהם. בטח, זה אולי לא מושלם ובפעמים אחרות, זה מביך, אבל הם לא מסתפקים ביצירת סרט אנימציה ממוצע והסיכונים שלהם עובדים לעתים קרובות יותר מאשר לא.
הציון של ג’ון בריון יפהפה. זה פינוק כל כך לא צפוי כי זה לא כאילו אתה מצפה לסרט זומבים עם סוג פסקול שתרצה לקבל ברגע שתעזוב את התיאטרון. בריון משיג את זה כאן עם ניקוד אדיר שתופס את הרגע בצורה מושלמת ומעצים את ההשפעה הרגשית. זהו פסקול אחד שראוי מאוד להתייחס אליו בעונת הפרסים. זה כל כך טוב.
פארנורמןהאמצע נהיה קצת מגושם והנקודה שבה התסריט מרגיש כאילו הוא צועד על מוסכמות וקלישאות מונפשות במקום להמשיך בדרך הייחודית שלו, אבל באטלר ונפל באמת הרכיבו משחק אחרון מאוד יצירתי ומתחשב. מותיר רושם חזק. זה סיום כל כך יעיל שתסלח על החלקים האיטיים יותר.
עבור קהל הנישה שלה, פארנורמן בהחלט מספקת ועבור הסקרנים, תתפעלו מתחנת כוח מונפשת חדשה שמתפתחת לכוח מרכזי לנגד עיניכם. למרות שזה לא פיקסאר בראש המשחק שלו, ParaNorman הוא בקלות סרט האנימציה השאפתני והיצירתי ביותר השנה.
שם המקורי של הסרט: ParaNorman (2012)
