באופן מסורתי, סרטי האנימציה הטובים ביותר של האחים וורנר היו אלה שעשו שינויים קלים בקווי עלילה קומיים פופולריים.
בסרט גרין לנטרן : היזהרו מכוחי התסריטאים ג’ון סמפר וארני אלטבקר (באטמן הוש) מתעלמים מהתוכנית המבוססת ופשוט מנסים לדחוס כמה שיותר סרטי גרין לנטרן לסרט אחד.
באופן לא מפתיע, זה גורם לפרויקט עמוס ומגושם שהצריך גישה פחות זה יותר.
באופן מסורתי, סרטי האנימציה הטובים ביותר של האחים וורנר היו אלה שעשו שינויים קלים בקווי עלילה קומיים פופולריים.
אולי התסכול הגדול ביותר הוא הרעיון הברור ש-WBA יכלה ליצור ארבעה או חמישה סרטים נהדרים מיצירותיהם של ג’ף ג’ונס, רון מארז, פיטר טומאסי, דייב גיבונס ודן יורגן.
במקום זאת, גרין לנטרן : היזהרו מכוחי משליך באקראי אלמנטים מ-Emerald Twilight, Sinestro Corps War, The Rann/Thangarian War ו-Zero Hour.
זה יותר מדי עבור סרט שמנסה להציג את ג’ון סטיוארט (אלדיס הודג’, בלאק אדם) החדש והסרב מאוד לחיל הלנטרן הירוק.
בתחילה הסרט מעודד. סטיוארט עדיין מסתגל לחיים אזרחיים לאחר שירת זמן בצבא הלוחם באפגניסטן. גיבור המתמודד עם PTSD מרתק. לגלות שהוא החליף את הפנס האגדתי המת לכאורה האל ג’ורדן (נולאן צפון) זו הפתעה נוספת, אבל זה מה שקורה כשגרדיאן מתרסק נוחת ואומר לג’ון שזו ההזדמנות האחרונה של החיל.
בעלי בריתו של האל לליגת הצדק, ויקסן (קישה שארפ), מרטיאן מנהאנטר (אייק עמדי) ובמיוחד חברו הטוב ביותר של האל גרין ארו (ג’ימי סימפסון) לא מוכנים לקחת את הזר הזה במילה שלו.
חץ גרין וג’ון מנסים לגלות מה קרה לשומרים ואת הסיבה האמיתית למלחמה סוערת בין הגזעים ראן ות’אנגאריאן. החקירה שלהם מובילה אותם לשיתוף פעולה עם הוקגירל (ג’יימי גריי היידר) ואדם סטריינג’ (בריאן בלום).
הסרט באמת יכול היה פשוט להתמקד בתעלומה הזו, היה קרב אחרון גדול וזה היה בסדר. ההתלהמות של ג’ון עם החץ הירוק עובדות והיריבות עם הוקגירל וסטריינג’ מרגישה באופן אותנטי כמו שני לוחמים מצדדים מנוגדים של מלחמה שנאלצו להתחבר.
זה בנקודה זו שבה התסריט לוקח כדור הורס לבסיס המפותח ומעמיס על הסרט בקווי עלילה מרכזיים שממהרים ללא צורך כדי לסמן את רשימת הלהיטים הגדולים של גרין לנטרן.
סינסטרו (ריק ד. וסרמן) כאן כמובן, אבל יש גם כמה נבלים מפתיעים בתפקידי משנה.
לבמאי ג’ף וואמסטר יש גישה מוזרה לאלימות. בפלאשבקים המלחמה, יריות הצלפים של ג’ון לא יכולות להראות שום דם או פצעי ירי, ובכל זאת הסרט מלא בגופות מדממות עד כדי עודף.
סגנון האנימציה דומה ל-Superman: Man of Tomorrow, שהניע את היקום האנימציה המשותף משהו מקושר לאחר 52 חדש. וואמסטר אכן דאג שהכוח של ג’ון לא יוצג רק כקרני לייזר. הוא למעשה יוצר מבנים תוך כדי ההתקפה וההגנה.
גם הקצב מוזר. ברוב סרטי האקשן אין דמות הבוס הגדול נהרגה לפני התחתונים שלהם.
להודג’ יש קצב והגשה חלקים כל כך, שאולי היה צריך להגדיר אותו לגלם את ג’ון סטיוארט בסרטי אקשן חיים במקום הוקמן.
למרות התחלה מבטיחה. גרין לנטרן : היזהרו מכוחי הוכיח את עצמו כרע למעריצי גרין לנטרן שנאלצו לחכות בסבלנות לסרט סולו נוסף של GL אחרי 15 סרטים עצמאיים של באטמן.
הטענה תמיד תהיה שסרטי באטמן מצליחים יותר, אבל האיכות והגישה שונה באופן ניכר.
גרין לנטרן : היזהרו מכוחי יהיה כמו סרט אחד של באטמן שמסקר את נייטפול, Knight’s Quest, Knight’s End, Cataclysm ו-No Man’s Land בשוט אחד.
אי אפשר לספר סיפור טוב בצורה כזו, לא משנה עד כמה חומר המקור מדהים.
יש לקוות שהאור לא מתעמעם בסרטי האנימציה העתידיים של גרין לנטרן, אבל באר הסיפורים האיכותיים שנותרו כמעט נמחקה בסרט אחד.
שם המקורי של הסרט: Green Lantern: Beware My Power (2022)
