משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות הוא מעט נפגע קולנועי של המגיפה המתמשכת של COVID-19. הסרט הזה, שהופק במקור על ידי Sony Pictures Animation, הוא אחד הרבים שנדחה את יציאתו לקולנוע. במקום לקבל הפסד נוסף, החליטה סוני למכור את זכויות ההפצה העולמיות (למעט סין) לנטפליקס תמורת 110 מיליון דולר בריאים.
מיטשלס מול המכונות היא נסיעה כל כך מהנה ומרגשת שכוללת מכות רבות. מדמויות חביבות ביותר לבדיחות ידידותיות למשפחה שנוחתות בפועל, נטפליקס השיגה בגדול עם הרכישה הזו.
הסרט עוקב אחר קייטי מיטשל (אבי ג’ייקובסון), קולנוענית מתחילה שהתקבלה לבית הספר לבחירה שלה. במאמץ להתחבר עם משפחתו, ריק מיטשל הטכנופובי (דני מקברייד) מחליט להסיע את קייטי לבית הספר לקולנוע כשכל המשפחה נגררת.
כאשר הם יוצאים לטיול המשפחתי שלהם, הרובוטים של מעבדות פאל מתחילים בהתקוממות אנטי-אנושית בהובלת סיריסקה התוססת, פאל (אוליביה קולמן). מעבדות פאל היא חברת טכנולוגיה של מיליארדי דולרים א לה לה אפל. המיטשלס – בעזרת שני רובוטים לקויים – מוצאים עצמם במהרה בחזית מלחמה להצלת האנושות.
פיל לורד וכריסטופר מילר מייצרים את הצלף המונפש הזה. מייק ריאנדה (גם בימוי) וג’ף רו מטילים על חובות הכתיבה. יותר מכך, אתה יכול גם לחוש את הקלט שלהם לאורך הסרט, במיוחד כשמדובר בהומור. ייתכן שהקומדיה של הסרט אינה כוס התה של כולם. מבחינתי, לעומת זאת, חשבתי שיש יותר להיטים מאשר היו החמצות – והיו כמה החמצות.
סגנון האנימציה הוא גם בחירה עיצובית מסקרנת. זה נראה קצת כמו הסגנון סרטים ישראלים ששימש לספיידרמן: אל ספיידר-פסוק. למרות שבמקום האסתטיקה של הקומיקס, יש לה גישה יותר ידנית. כמובן, זה עם הרבה מהנופים שנראים כמו תמונות מתוך ספר תמונות או מגזרת קרטון. באשר לדמויות עצמן, בתחילה מצאתי שהתנועה שלהן קצת צורמת. הם מזכירים מאוד את הסגנון שנמצא במוצרים רבים ממשחקי Telltale אם כי עם נזילות הרבה יותר טובה. עם זאת, לאחר כמה דקות להסתגלות מחדש, קשה היה לדמיין את הסרט ללא אותה בחירה עיצובית.
כפי שצוין קודם לכן, הדמויות חביבות מאוד, אפילו עד ל- PAL הנבל של קולמן, המספק שנינות יבשה שרק שחקן בריטי יכול לספק. לצד קולמן נמצא צבאה של רובוטים PAL Labs, שניים מהם מאחדים כוחות עם המיטשלים לאחר שהפכו לקויים. צמד הרובוטים המכונה דבורהבוט 5000 (פרד ארמיזן) ואריק (בק בנט), מצחיק לאורך הסרט והם בין השיאים.
קייט מיטשל של אבי ג’ייקובסון היא מוליכה פנטסטית, גם אם קשה לראות את קולה המוכר להפליא עכשיו. מאיה רודולף נהדרת כמו תמיד כמו לינדה מיטשל. להוסיף, כמי שלא נהנה במיוחד מסרטיו של דני מקברייד, אני שמח לומר שהוא נתן הופעה מרגשת כפטריארך של שבט מיטשל.
למרבה הצער, אהרון מיטשל (הבן והילד הצעיר של המיטשלים) נשמע על ידי הבמאי והכותב המשותף מייק ריאנדה. לא יכול להיות ברור יותר שהילד הצעיר הזה מושמע על ידי אדם מבוגר שעושה רושם מספיק הגון מילד.
אני צריך לחתוך את ריאנדה קצת רפוי, לא בגלל שהוא חלק גדול מדוע הסרט הוא הצלחה. במקום זאת, באופן בלתי מוסבר הסרט הגיע מבעל ואשתו האמיתיים, ג’ון אגדה וכריסי טייגן. שניהם מביאים כמעט כלום לשולחן מבחינת ביצועים. את התפקידים שלהם כבני משפחה, שהמיצ’לים שונאים לאליל, יכול היה להיות מי שמילא ממש מישהו.
חבל שהמיצ’לס מול המכונות לא יתפארו במסך הגדול ברוב המקומות. ובכל זאת, לפחות תוספתו לקטלוג המקורי של נטפליקס תאפשר לראות אותו על ידי אנשים פוטנציאליים יותר ממה שמהדורה קולנועית אפשרה.
שם המקורי של הסרט: The Mitchells Vs. The Machines – 2021
